אנשי ביטחון כגון חיילים, אנשי מילואים, שוטרים ואנשי שב"ס יכולים להגיש תביעות לקבלת אחוזי נכות…
בג"ץ 6634/05
כבוד השופטת ד' ברלינר
כבוד השופט ד' חשין
העותרים:
1. סמי איליה, עו"ד
2. מרכז השופט חיים כהן להגנה משפטית
על זכויות אדם
נ ג ד
המשיבה:
משטרת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי וצו-ביניים
תאריך הישיבה:
כ"א באדר התשס"ז
(11.03.07)
בשם העותרים:
עו"ד א' פיש
בשם המשיבה:
עו"ד א' דגן
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
העותר – קצין המשרת בשורות המשיבה – מפעיל אתר אינטרנט בשם "הקשב" החל משנת 2003, אשר כולל מידע אודות זכויות חיילים בצבא, ואשר תכליתו – כך הוא טוען – לשמור על שלומם באמצעות הקפדה על קיום הוראות הדין והפקודות. עקב פנייתם של גורמים בצה"ל, זומן העותר לראיון אצל מפקד מרחב חוף במשטרה ביום 1.7.04, אשר הורה לו לחדול לאלתר מהפעלת האתר מן הטעם שהעותר עסק ב"עבודה נוספת" בניגוד לפקודות המשטרה. בעקבות הוראת מפקדו, הוגשה עתירה לבג"צ (6963/04), אשר נדחתה על ידי בית המשפט עקב הליך מחודש שנתקיים אצל המשיבה, נוכח שינוי בהגדרתו של המונח "עבודה נוספת" בפקודה. אולם בקשת העותר לראות בהפעלת האתר כעבודה נוספת חוקית – לאור השינוי בדין – נדחתה ביום 8.5.05. דחייה זו הובילה להגשת העתירה שלפנינו.
לטענת העותר, לא שקלה המשיבה כראוי את השיקול המהותי בדבר חשיבות חופש הביטוי, אשר רשת האינטרנט הינה אחד מן האמצעים המודרניים הבולטים ביותר למימושו. כן טען העותר, כי לא קיים כל ניגוד עניינים – שהעדרו הינו תנאי לחוקיות העיסוק בתיקון לפקודה – בין העסקתו במשטרה לבין הפעלתו את האתר. המדובר בקידום אינטרס ציבורי משותף, כך נטען. על פי ההלכה, לעניין זה אין רלוונטיות להיותו עובד ציבור, כל עוד לא מתבטא העובד באופן ישיר כנגד תפקידו ועבודתו בשירות המדינה. כן נטען לשיקולים זרים אשר נשקלו בהליך קבלת ההחלטה בעניינו של העותר.
בהחלטתנו מחודש חשון התשס"ז (אוקטובר 2006), ניתנה לצדדים ארכה כדי לנסות לגבש פתרון שיאפשר לעותר להמשיך להפעיל את האתר שבמחלוקת. בהודעה שהגישו הצדדים לבית המשפט ביום 3.1.07 פורטו הנקודות ביחס אליהן גובשה הסכמה:
א) בהפעלת האתר העותר לא יחרוג מהוראות כל דין.
ב) העותר יימנע מעיסוק בסוגיות שיעמידו אותו במצב של ניגוד עניינים.
ג) העותר לא יעסוק בנושאים פוליטיים.
ד) העותר יבצע את הפעילות הכרוכה בהפעלת האתר בזמנו הפנוי בלבד.
המשיבה ביקשה להוסיף סייגים נוספים לנקודות המוסכמות, ואלה הם:
א) העותר לא יעסוק במתן יעוץ מכל סוג שהוא ולא יעסוק בייצוג חיילים בפני גורמי צה"ל או בפני כל גורם אחר.
ב) העותר לא יפרסם דברי ביקורת על צה"ל ו/או על רשויות המדינה.
ג) העותר יימנע מהתבטאויות שאינן הולמות את תפקידו ומעמדו כקצין במשטרת ישראל.
ד) האתר יכלול הודעת אזהרה בדבר העדר אחריות בנוסח שתיקבע המשיבה.
מפי בא-כוחו של העותר למדנו כי שולחו מוכן להשלים עם מרביתם של הסייגים אותם ביקשה המשיבה להוסיף. עם זאת, הוא סבור כי נכון יהיה לשנות את סייג (ב) כך שייאמר בו ש"המבחן לחופש הביטוי של העותר באתר "הקשב" הינו על פי חוקי היסוד ופסיקת בית המשפט העליון החל על שוטרים במדינת ישראל".
לא ראינו מקום לאמץ את השינוי המוצע. הסייגים הנדרשים על ידי המשיבה מתחייבים מתוקף תפקידו של העותר ומעמדו במשטרת ישראל. לעניין זה קבעה פסיקה: "מקובל כי המרכיב הנורמטיבי של חופש הביטוי אינו גורם בלעדי בכגון דא, מאחר שהאינטרס של שירות הציבור מחייב גם הטלתם של סייגים מסוימים על חופש ההתבטאות ועל דרכי ההתבטאות של מי שמשרת את הציבור כולו" (דברי הנשיא מ' שמגר בעש"מ 5/86 גדעון ספירו נ' נציב שירות המדינה, פ"ד מ(4), 227, 236). שוכנענו כי הסייגים המוצעים על ידי המשיבה מצויים במתחם הסבירות, ועל כן לא ראינו מקום לשנות מהם. באשר לסייג (ד), תגיש המשיבה לבית המשפט, בתוך 7 ימים, את הנוסח המוצע, ואם לא נמצא כי יש מקום לערוך בו שינויים, הוא יהווה חלק בלתי נפרד מפסק דיננו.
בכך אנו סבורים כי העתירה מיצתה את עצמה והעותר בא על סיפוקו, ומכאן החלטתנו לדחות את העתירה.
אין צו להוצאות.
היום, כ"א באדר התשס"ז (11.3.2007).